Суржик, тросянка, какспик, олимовский язык и проч.

[Пyмяyx**]

В теме "Туалетные утехи" раздела "Мужчина и женщина" неожидано подняли вопрос о диалектах, возникакющих на стыках двух языков.
Суржик - смесь русского и украинского. Тросянка - смесь русского и белорусского. Есть в мире множество других. Легче всего смешиваются родственные языки с близкой корневой базой т грамматикой. Русский, украинский и белорусский можно смешать в любых пропорциях. Но бывает что диалект образуется на стыке двух языков, находящихся в дальнем родстве и неродственных.
Русские поморы говорили с норвежцами на языке какспик - смесь русского с норвежским. Хотя мне трудно такое представить.
В Израиле образовался особый диалект русского языка - олимовский. Это берутся ивритские корни, на них навешиваются русские приставки, суффиксы и окончания. И такие слова довольно легко входят в русскую речь, не кажутся в ней чужеродными.
Заметим, что такими словами называются, обычно, понятия не имеющие точного или удобнопроизносимого аналога в русском языке.
Например, слово "месиба" означает встречу людей с застольем. Это и свадьба и день рождения и поминки и когдапросто так люди собрались и смёпка тоже. А в русском языке такого собирательного слова нет. Ну, как назвать день рождения, свадьбу и поминки одним словом? Пьянка? А если встреча безалкагольная? Вечеринка? А если встречаются днём? Гулянка? Можно ли так поминки назвать?
А какой глагол от этого корня образовали! "Месибаться"!
Уверен, что рускоязычные жители США, Германии, Франции, Чехии, Греции также включают слова из местных языков в русский.
И русские слова прочно входят в местные языки. Особенно мат
Это - естественный процесс. Нужно ли с ним бороться? Мне кажется, что нет. А что думают другие?

[Пyмяyx**]

Принимается. Снимаю вторую половину подсказа.

[Пьяная Вишня]

Ой, ребята! А я, не так давно, наткнулась в г.Реховот (Израиль) на маленькую компанию, приравлявшую смачнейший суржик... ивритскими словами (без всяких там окочаний)! И застыла с дурацкой улыбкой Они себе прошли мимо, а я стою и глотаю сладкие ностальгические слёзы; и так тепло на душе...
...А теперь вдруг задумалась: отчего же меня так раздражает аналогичный "компот" с... грузинским вместо украинского? В одном ли родстве языков тут дело ?..

[Пyмяyx**]

А мне тут сказали, что я говорю на иврите с грузинским акцентом

[Пьяная Вишня]

ПУМЯУХ ещё не всё забрал из "сортира". Языковая тема переплеталась с этической.

...Только, наверное, не на международном форуме, где полно людей, ни разу не бывавших на Украине.

Ну если кто не монимает пусть не читает, хотя эти языки и не слишком различны их понять можно легко и не напрягаясь
Ну а якщо хтось не розуміє, то нехай не читає, але ж ці мови і не сильно відрізняються одна від одної і їх зрозуміти можна легко не напружуючись

На общем форуме писать "для избранных" - по меньшей мере, не вежливо. (Чтобы "понять, не напрягаясь", нужны лингвистические способности.)

[Nicholas*]

ПУМЯУХ ещё не всё забрал из "сортира". Языковая тема переплеталась с этической.
На общем форуме писать "для избранных" - по меньшей мере, не вежливо. (Чтобы "понять, не напрягаясь", нужны лингвистические способности.)

Ні, ну а у кого їх нема (лінгвістических здібностей)? можливо, тільки у машини якоїсь, а хто хоть ледь-ледь вміє язиком повертать, тот вже обладає лінгвістическими здібностями. Ну може і не ввічливо, але як прикольно , а ви би написали що небудь на івріті я бы з великим задоволенням почерпнув щось для себе, бо на мою думку це дуже цікаво, але почати вчити цю мову якось стимула і мотива не находжу, прикро але ж що поробиш ось така я людина

[Пyмяyx**]

У меня русский Windows. А то бы написал что-нибудь на иврите. Могу русскими буквами, но это как-то не солидно.
В прочем вот выдержка из темы: "Kto ya? Who am I? מי א&#15" http://www.lbk.ru/forum/viewtopic.ph...amp;highlight=

[quote:e1027381f2="Catty crazy*"]התלבטתי קשות איפה לשים את ההודעה, כאן, בפורום ישראל או בפורום "אנחנו", והחלטתי לשים את זה כאן, מקווה שלא אכפת לכם.. אלא להפך פשוט מכיוון שכאן זה פורום ישראל אז סביר להניח כי כאן יהיו הרבה יותר אנשים שיודעים לקרוא עברית...

אז הדבורה קצת ביאסה אותי בפורום "אנחנו" כשהציעה לי לשפר את האנגלית שלי במקום להיות פה בכלל... בכל מקרה רציתי לספר לכם מי אני, וגם כמובן, אשמח מאוד לשמוע גם מי אתם..

אחרי שכתבתי משהו דומה אבל שונה, וגם כן ארוך, אך לא כמו הנוכחי, שנמחק כשרציתי לשלוח לכם את זה, אני כותבת כעת שוב, בשבילכם, אבל גם בשביל עצמי.

מי אני?
אני קאטי (כינוי), בת 16, אולם לרוב איני מייחסת חשיבות עליונה או נחותה לגילי או לכל גיל אחר. ומקווה שכך גם אתם, לכל גיל שהוא.
לומדת בכיתה יוד, בתיכון שנחשב לגמרי לא רע, במגמת ביוטכנולוגיה... מה שלומדים שם זה מדעים מחורבנים... (נדבקתי קצת מג'.ד. סלינג'ר, שהרגע סיימתי את ספרו "התפסן בשדה השיפון" [תרגום לא רע בכלל לעברית]... בכלל התחלתי אותו היום... חיסלתי תוך יום עוד ספר שלם ולרוב אני מתחילה לכתוב בצורה דומה לסופר של הספר האחרון, אם איני מרסנת את עצמי...) פתאום בא לי לדבר כל כך הרבה על כל כך הרבה דברים פתאום חשבתי לעצמי, שאם אני כותבת את ה"מי אני" הזה למועדון האנשים חסרי התסביכים, אז וואלה, לספר הזה שכרגע סיימתי באמת יש דברים דומים לכל העסק המחורבן הזה :P מה לעשות, רק הרגע סיימתי ת'ספר, איני יכולה לחשוב אף שונה מהמילים של אותו אוי, אפילו איני זוכרת את שמו של הגיבור הראשי... ממש אהבתי את מבטו על העולם יש לי בעיה לפעמים, עם לזכור שמות של אנשים... בכלל הזיכרון שלי ממש דפוק לאחרונה.
בהנחה שלא אכפת לכם, אפטפט לי כרגע ככל העולה ברוחי וגם איסוג מהנושא לפעמים, כמו איזו לא יודעת מה אני אוהבת לכתוב, ספרים שאני תמיד מוצאת בהם יותר מידי פגמים, סיפורים מעטים שבסיום כתיבתם הם נראים לי אדירים, אך אחרי זמן מה הם נראים לי העלובים בעולם כולו. סוג הכתיבה שנראה לי יוצא לא רע, זה שירים, שלאחרונה איני כותבת הרבה כאלה. אך תמיד אמצא לי מי שכותב טוב יותר.. כן, תסביך נחיתות מה גם שאתפעל ממנו. אולי אקנא, למרות שזה משהו מיותר ובאמת אני מנסה במקום לקנא במשהו-ליהנות מזה... כמו למשל שאני רואה איזו בחורה ממש יפה, לפעמים אני אומרת לעצמי-אל תקנאי בה, תיהני מהיופי שלה... ואכן כך אני עושה. בעצם איני זוכרת שאי פעם קינאתי ביופי של מישהו. או שקינאתי בכלל, בעצם כן, נראה לי, בכשרון כתיבה של מישהו אחר. אך לא אומר לו זאת, שלא יתחיל לפחד ולהרגיש שוויצרי שהוא בכל זאת ממשיך לתת לי לקרוא את יצירותיו, לא, גם אם זה גורם לי לקנא מעט, אני יותר נהנית ומתפלאת מאשר מקנאה. טוב, עכשיו אני מתביישת בעצמי, על זה שאני מדברת על קנאה. באמת איני קנאית גדולה, אף פעם.. :P
התחלתי בכלל לדבר על הלימודים, ויש לי, מה להרחיב בנושא אך נראה לי שאדחה זאת לאחר כך. המכתב\הודעה או מה שזה לא יהיה כבר מתחיל להיות ארוך... אך מקווה שלא תברחו ותמשיכו לקרוא ועוד תגיבו לי .
אז אני גם כן מאוד אוהבת אומנויות למינהן, גם כתיבה זו אומנות מבחינתי, אני אוהבת גם כן לקרוא, מאוד אז אני אוהבת אומנויות במה-לרקוד, ולשחק. למרות שאת שניהם לאחרונה אני עושה לעיתים מאוד מאוד רחוקות. אוהבת אומנויות יד, לפסל ולצייר. איני טובה מי יודע מה בזה, אך אני אוהבת את מה שאני מייצרת וזה כבר הרבה . רק שנראה לי שאיני מוכשרת עד כדי לעבוד בכך בעתיד, חבל.
(הפעם זה לא תסביך נחיתות, אני פשוט מנסה להיות מציאותית :P) יש לי חלום נושן, לראות ספר שלי מונח על מדף בין ספרים טובים אחרים בחנות, ואף בספריה .
דיברתי על יופי, לפני זמן מה שיגעתי ועצבנתי אנשים כשאמרו לי שהוא יפה והוא לא או שאני יפה, כי נורא עצבן אותי, כי יופי זה בכלל משהו אחר לדעתי. אתם בטח מבינים למה אני מתכוונת, התנהגות, אופי, וכולי... וזה פעם נראה לי פשוט כל כך מגעיל להגיד על מישהו בגלל המראה החיצוני שלו שהוא יפה, ובכלל איני רואה שם כלום, כשאני מסתכלת רק על המראה החיצוני, תמיד אני מתחילה לחפש דברים עמוקים יותר, אך לאחר שיחה עם Streetcat הבנתי שבכל זאת יש אנשים שכשהם אומרים שמישהו יפה, אם לא מתכוונים למראה החיצוני בלבד. אך אנשים אחרים עדיין מטריפים אותי, אומרים לי "איזה כוסון הוא" ובא לי להקיא.
למרות שלאחרונה גם אני לפעמים תוקעת מבט לשניה במישהי\ו ברחוב וחושבת בכללי על המראה שלו, אני? שבכלל כל הזמן אומרת שהמראה החיצוני לא חשוב ובלה בלה... זה מעצבן!
למה אני מספרת לכם את כל זה? כי לא יודעת... אם כבר לספר על עצמי, אז גם את הדברים הטובים וגם את הרעים. למרות שבכמה דפים אי אפשר לסכם את עצמי למרות שזה אפילו כבר מפחיד אותי, שאספר הכל, ומי שקרא זאת, ייגש אלי וכבר לא יהיה לי מה לחדש לו עלי, כן, טיפשי, אני יודעת. לפעמים אני מרגישה כה משעממת למרות שהנפש שלי כה צריכה לתפוס איזו שיחה עם איזה מישהו שלא ראיתי או לא דיברתי איתו קודם. הייתה לי איזו תקופה, הו, זה הייה ממש כיף, הרגשתי כל כך משוחררת וחופשיה ולא יודעת מה, בכלל הייה לי מצב רוח ממש טוב, סתם התחלתי להגיד שלום, מה נשמע, אפילו לאנשים שאני לא הכי מחבבת ובכלל אפילו סנובים, אבל מה, התחשק לי לתקוע להם איזה "שלום" מלא בביטחון עצמי ישר לפרצוף השוויצרי והסנוב שלהם. הרבה פעמים יש אנשים שנראים לי טובי לב או מעניינים או משהו דומה, שהתחשק לי לפתוח איתם בשיחה, אך אני לרוב מתביישת. אך לא באותה תקופה... הרבצתי חיוכים אמיתיים ומאושרים לכל עבר ולא הייה לי אכפת מה חושבים עלי ב-כ-ל-ל. לרוב גם ככה לא אכפת, אך הביישנות תוקפת אותי פה ושם. בכל מקרה אז התחלתי לדבר שיחות ממש נעימות עם סתם אנשים חדשים טוב, אני קוראת לזה תקופה, אך בעצם איני יודעת כמה זמן זה ארך, נראה לי אפילו רק איזה חצי יום מסכן. אולי איזה יומיים... כבר לא ממש זוכרת. קיוויתי שזה לא יחלוף לעולם, טוב, חלף, למרות שחלק נשאר ובעצם, כשאני חושבת על זה, גם לפני זה לא הייתי אסון או משהו.
עם חברים טובים לרוב איני ביישנית בכלל, מטורפת אחת, אבל בכל זאת לא על הפנים ו... אני שונאת כשקוראים לי "סוטה קטנה" למרות שיודעים שאתקן אותם-אתקע בהם מבט כועס ואתקן "לא קטנה! לא קטנה, גדולה!"...
אז אחזור כעת לדבר על הלימודים המחורבנים. ראשית כל, אני כמעט שלא מקובעת על שום דבר, בשום נושא! כך גם בלימודים-את הכל רציתי ללמוד! אך מה לעשות, שהמסגרת החינוכית המחורבנת הזאת מאפשרת לעשות הרבה הרבה בגרויות רק למי שלומד בכיתת מחוננים... (המליצו עלי לעשות את מבחן המעבר הזה אבל לא עברתי) או שדווקא לא, שמעתי על בתי ספר שבהם עושים כמעט בכל מה שרוצים. אך לא כך, לצערי, בבית ספרי...
אז המקצועות שאותם הכי רציתי להרחיב זה: ספרות, אומנות, פסיכולוגיה + סוציולוגיה ומדעים... כן, כן, המדעים המחורבנים האלה, גם אותם רציתי ללמוד, שהרי אני חייבת לדעת איך בנוי העולם, כן, גם רציתי. הבחירה של המגמות והתיכונים הייתה נורא קשה ובכלל, מ-א-ו-ד אקראית! חשבתי ללכת אולי (אם אצליח להתקבל) לתלמה ילין, הביצפר האומנותי הזה אך משום מה, ברוב טיפשותי (או שלא בטיפשותי) החלטתי שלא, ובכלל הלכתי לעשות בחינות של איזו מגמת אומנות בביצפר מחורבן אחד (כן, כן, נדבקתי במילה "מחורבן" מהתפסן משדה השיפון, עמכם סליחה!) ושם בכלל נבחנו אנשים שנראה כאילו הם מציירים פעם ראשונה בחייהם, התשובה אם התקבלתי או לא, אמורה להגיע הרבה יותר מאוחר, אך ידעתי כבר באותו יום שבטח קיבלו אותי, כי מאוד התרשמו ממני, מציוריי, וגם כן מהציונים שלי שהיו ברמה א'. ומגמה הזאת מרמות א' עד ד'...
ואכן קיבלו אותי למגמת אומנות, אך לא הלכתי. כי כבר סבלתי שלוש שנים בכיתה אחת בחטיבה, שהם בכלל לא ידעו מה זה לימודים ושיגעו אותי עם הצעקות וההפרעות האינסופיות שלהם, ונורא נורא ריחמתי על המורות, שיצאו לפעמים שיעורים כאלה שהמורה הכתיבה משהו ורק אנו, איזה 3 בנות ובן בערך והיינו מעתיקות אחת מהשניה כי מרוב לחץ המורה דיברה כה מהר שלא כולם הספיקו להעתיק. כשבכלל שאר הכיתה עשתה בלאגן לא יתואר, זה הייה נורא... לא יכולתי לסבול את זה יותר והחלטתי ללכת לכיתה שהלימודים, לפחות קצת, חשובות בשבילה... כי נמאס לי לשבת ככה בבטלה בכיסא כל יום במשך 365 ימים (או משהו כזה, אני ממש לא זוכרת), בעצם פחות, יש חופשים, אך הבנתם את הרעיון. ולא, אני בכלל לא אוהבת ללמוד (חוץ מתנ"ך שעכשיו נורא מעניין, ולא, זה לא שאני מאמינה באלוהים, באמת שלא. ) אך לשבת בכיתה בה כולם צועקים ואני לא מבינה כלום זה באמת אסון. טוב כשאני חושבת על זה, נראה לי שהגזמתי ו-ב-ג-ד-ו-ל, אבל פשוט כשהייתה לי תקופת הבחירה של המגמות, אז כבר נשבר לי.
טוב, אז אהבתי בחטיבה ביולוגיה, אהבתי מאוד את המורה, וגם עליה ריחמתי, וביוטכנולוגיה נשמעה לי מעניינת ביותר. אז הנה, לשם הלכתי, מגמה רמה א', בביצפר שנחשב הטוב בעיר, למרות שאני, את דעתי האישית, האם זה ביצפר טוב או לא, עוד לא עיצבתי.
אז הלכתי לשם בתקווה, שאוכל להגביר בנוסף למדעים את כל מה שרציתי, אך התברר שאיני יכולה להגביר (כאילו לעשות בגרות ביותר מ2 יחידות), א-ף א-ח-ד מהם! לא! זה אכזב אותי נורא. אך לא נורא, יותר קל לי ללמוד מדעים בביצפר, ואומנות איני חייבת ללמוד, וגם ספרות לא, כך שפסיכולוגיה אצטרך להשלים בעצמי, אך אני עצלנית, שומו שמיים!
אמרתי לכם שתנ"ך מעניין עכשיו, לא? ובכן, יש לי מורה מ-מ-ש טובה עכשיו, והיא בכלל זוכרת כל פרק ופרק, אבל זה לא הקטע, אני פשוט אוהבת איך שהיא מספרת, אך לצערי, אם הבנתי נכון, חבריי לכיתה אוהבים זאת הרבה פחות ממני, כי נראה לי, הם פשוט רק ל-ו-מ-ד-י-ם תנ"ך לבגרות, ולא פשוט את התנ"ך... אבל מה? בתחילת השנה תנ"ך לא הייה לי מעניין בכלל. יודעים למה? כי אני כבדת שמיעה. ודאי אתם תוהים איך זה קשור בכלל אז הנה, יש לי שני מכשירי שמיעה שאיתם אני שומעת כמעט הכל, אך מילים איני מבינה לרוב, לכן אני קוראת שפתיים. ודווקא בגלל זה התיישבתי בשורה הראשונה וזו הייתה טעות, כי יותר מידי מורות אוהבות לטייל בכיתה ואז אני לא מבינה כלום. יכולתי ללכת לתיכון מיוחד, בו יש שילוב של לקויי שמיעה עם שומעים, והרבה יותר קל שם, אך בחרתי דווקא את הדרך הקשה, דווקא בגלל זה, כדי להלחם עם המציאות המזופתת. לא, אני בכלל לא רואה את לקות השמיעה שלי כבעיה, יש בכך הרבה יתרונות והרבה חסרונות. כשאני מכבה את המכשירים יש שקט. שקט ממש, ובאמת, זה ממש לא רע. אני שומעת מתי שבא לי, וזה כיף. ולפעמים אני אוהבת את השקט הזה. יש אנשים שחושבים שזה מפחיד, אך "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" ... אז תחשבו כמה פעמים בחייכם רציתם פשוט לא לשמוע משהו ופשוט לא הייתה לכם בררה? איזה מבחן חשוב וכולם מרעישים, זה לא כמו עם העיניים, את העיניים אפשר לעצום, את האוזניים-לא תמיד... או שסתם צועקים עליך, כמו שקורה אצלי לפעמים-אני פשוט מכבה את המכשירים. אם איני רוצה להבין את השני בגלוי-לא אבין, אעצום עיניי ואכבה את מכשיריי עד כמה שזה עשוי להיות נבזי ומגעיל כלפיו (אבל תמיד יש לי סיבה אם אני עושה זאת) כן, אני יודעת שזה נשמע ילדותי. אך לעומתו, אם כבר שומע, אני יכולה, גם אם לא ירצה, לצעוק זאת ישר לתוך האוזן שלו. כן, ממש ממש מגעיל, אני יודעת. .. טוב, זה כמו שאם תלך מכות עם מישהו, והוא יותר חזק או מיומן ממך וואלה, כנראה אתה תפסיד.
אז אני יודעת קצת שפת סימנים, במחוייבות האישית יש לי חניכה גם כן כבדת שמיעה אך לומדת בביצפר מיוחד ויודעת שפת סימנים ממש טוב, אז היא וחבריי, לרוב היא, מרחיבה לי מאוד, את אוצר המילים בשפת סימנים. השנה ממש התאהבתי בשפה הזו, אך אם אומר שקודם לא אהבתי זה יהיה שקר. בכל מקרה אז ישבתי פעם בשורה הראשונה ואפילו שאמרתי לכל המורות שאין להן סבלנות לעמוד באותו המקום שאני ק-ו-ר-א-ת ש-פ-ת-י-י-ם, הן, רובן, תמיד שוכחות... אז באחד השיעורים, שיעור תנך, ישבתי לי מקדימה וסימנתי לכולם בש"ס (שפת הסימנים) שמשעממם לי מאוד... והסברתי להם מה זה אומר (רק כי שאלו ) ופתאום המורה שמה לב שעוד מישהו מלבדה מלמד אותם משהו בשיעור הזה מאחורי גבה (באמת, היא הייתה מאחורי, אז הסתובבתי וכך יצא שאני באמת מאחורי גבה, לא רק מטאפורית... ) אז הילדים לעזאזל סימנו גם לה את זה בש"ס ש"משעמם להם מאוד" והמורה שאלה מה הם אומרים לה, ואכן ענו, שלימדתי אותם שזה "משעמם לי מאוד"... אז היא אחת עם חוש הומור לפעמים, בכל מקרה נגשה אלי ושאלה, אם משעמם לי לא רק בשיעורים שלה, אז מיהרתי להגיד, שכן, לא רק... מה לעשות, גם אם זה לא הייה נכון, זה נורא להגיד למורה שהיא משעממת אותך ישר בפנים. בכל מקרה האנוכיים האלה בכיתה, לא רצו להחליף איתי מקום למרות שידעו או שהסברתי להם שאיני מבינה דבר כך, בכל מקרה, יצא יום אחד במקרה, שאני ומישהי התחלפנו וכך נשארנו. והמצב השתפר פלאים, כמה שחצי מטר משנה הכל, כך יכולתי לראות יותר מורות, ואחרי שלמורה לתנ"ך הזכרתי את העניין של קריאת השפתיים עוד כמה פעמים, התחלתי להבין אותה ואפילו לסכם בעצמי (!!) בשיעורים שלה, וללקויי שמיעה זה עניין לא פשוט בכלל, תחשבו על זה, אם אתם שומעים, אתם מסתכלים על הדף ורושמים כל מה שבא לכם דרך האוזניים, ואילו אני, צריכה להסתכל על השפתיים של המורה, על הדף, על השפתיים על הדף וחוזר חלילה. אכן, אני מאבדת לפעמים חומר כשאני באמצע הכתיבה, אך מכיוון שאותה מורה אוהבת מאוד לחזור על מה שהיא אומרת כמה פעמים, אני מפספסת הרבה פחות. פעם בכלל הייתי כל הזמן מצלמת אחרי כל שיעור את המחברת בתנך של איזו ידידה שלי שכל הזמן מתעצבנת כשאני לוקחת ממנה מחברות לצילום...
מה לעשות, שהחברה שאני נמצאת בה בתיכון היא ממש מזויינת, למרות ש-ה-ר-ב-ה יותר נחמדה וכולי מאשר בחטיבה, וזאת אחת הסיבות, שאין לי חברים בתיכון, אולם יש אנשים שלא נראים לי כאלה מזויינים, אלא ממש מעניינים והכל, אבל לגשת ולנסות להתחבר איתם-לזה אני ביישנית מידי או עצלנית או לא יודעת מה... באמת יש לי איזו "חבורה" בכיתה, של בנות, ועוד איזה ידידות או אפילו ידידים, אבל באמת, לא הייתי קוראת לאף אחד, לאף אחד מהם, חבר\ה. בעצם, זאת שעכשיו יושבת לידי, נראה לי אותה כ&#1

[Пyмяyx**]

Впечатляет?
А ты, чем прикалываться, лучше бы перевёл сайт на украинский. Тебе бы все спасибо сказали

[Koroleva*]

А мое окружение знает- у меня есть свой , собственный язык Шутейные словечки, которые придумала сама- и потом все их употребляют.. зачастую выдавая за свои Весь класс, потом интститут.. а затем .. на работе...и вот в Израиле.. повторяют мои выражения- как пароль
Горлинка хватапливая, например Все остальное перечислять времени не хватит.. При встрече убедитесь
Но я за чистоту языка. Без примесей. Нервирует меня , когда люди делают неправильные ударения , я их машинально исправляю.. Или употребляют слова- не зная из исконного..значения.

[Пьяная Вишня]

Принимается. Снимаю вторую половину подсказа.

А я бы эту вторую половину, напротив, присоединила к третьему варианту и за такое сочетание проголосовала. Если тут и есть противоречие, то оно - в самой природе процесса взаимообогащения: не превратились бы "чистые" языки в музейные экспонаты.